רש"ש על סנהדרין ג׳

1 גמרא נזק היינו חבלות. הן לשטת רש"י לקמן סוף דף יג דהא דאמרינן לעיל דבהודאה והלואה לא בעינן מומחין משום נע"ד היינו אפילו בא"י ונזק דקתני בהני דבעי מומחין הוא אפילו בשן ורגל דשכיחין ובבבל עבדינן שליחותייהו מ"מ בא"י דאיכא מומחין לא מכשרי הדיוטות וכמש"כ מהר"ם. לא א"ש כ"כ הקושיא דהא אי לא תני נזק ה"א דבנזקי שן ורגל ל"ב מומחין כמו בבבל. אך י"ל דהקושיא קאי לתירוצא דרב אחא דסמיך ליה:

2 רש"י ד"ה דגמירי. צ"ל דגמיר:

3 תד"ה נזק. לאו כו' אלא כו' ומיהו כו' אבל כו' דאין מועד בבבל. והקשה התוי"ט דאמאי שייר לאינך נזקים ותמיהני דהא כ' התוס' לעיל בד"ה שלא דנזקי שור בשור וכל הני דעבדינן שליחותייהו הויין בכלל הודאות והלואות דהיינו בכלל דיני ממונות דתני ברישא:

4 גמרא נימא בדורשין תחילות קמפלגי כו' לא דכ"ע אד"ת כו'. לכאורה מפני מה סני ליה לומר דפליגי בד"ת דהא בסוכה ו ב איכא לישנא דפליגי בזה ר"ש ורבנן ועי' בתוס' שם וכאן. ונ"ל משום דאיתא במכילתא פרשת משפטים בפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו דר' יאשיה אמר דראשון תחלה נאמר ואין דורשין תחלות. וא"כ אם נאמר כאן דפליגי בד"ת יקשה דר' יאשיה אדר' יאשיה ונכון בעז"ה:

5 שם אימר דשמעת ליה לר"י בס"ג דכתיבי קראי. התוי"ט רוצה להגיה דכתיבי בקרא ע"ש וברש"ל משמע דכן היה לפניו הגי' ברש"י הן לפי פירושו לא היה צריך להגהה דהכתוב שם שנה ושלש שבעים וכן בפ' משפטים כתיב ושבעים מזקני ישראל. ויתפרש ע"ד שאמרו בחולין כב ב לא לישתמיט קרא כו' וה"נ לא לישתמיט קרא ולכתוב שבעים ואחד חד זימנא. ולי ה"נ דכוונת הש"ס על הקרא דוישארו שני אנשים דדרשינן לקמן יז בקלפי נשתיירו ע"ש ואם היה ע"א לא ה"ל להשאר אלא אחד:

6 תד"ה ר"י. היינו משום דמשה ע"ג. הרש"א הניח דבריהם בצ"ע. ול"נ דסברת התוס' דבהא כ"ע מודו דבעינן אחד ע"ג ועי' לקמן טז בתד"ה אחד וי"מ כו' ובמש"כ שם כדאשכחן במשה רק דבזה פליגי דלרבנן גם הוא מן המנין ולכ"ד שצריך סנ"ג גם הוא היה מוכרח לישב עמהם כדאמר לקמן ואת בהדייהו ולר"י לא היה מן המנין וגם בלעדו היו דנין אפי' דבר שצריך סנ"ג. דהוא היה טרוד בשא"ד שהיה מלך ונביא עי' לקמן טז ב בתד"ה את תבנית. זולת לעת הצורך בעת שנתקשו באחד מן הדינים וכגון לענין פהע"ד ש"צ וכמש"כ התוס' שם וכן לעבר השנה דתניא לקמן יא אין מעברין אה"ש אא"כ ירצה נשיא. וכן להא דתנן בפ"ב דר"ה ראש ב"ד אומר מקודש ויליף לה בגמרא מן וידבר משה. רק דק"ק לפ"ז מאי דקאמר שם לר"י עמך משום שכינה כו' וי"ל: